<h1>רבינו ירוחם נכ"א ח"א</h1>
<h2>דף לז.</h2>
כלאי הכרם נוהגין בשל גוים אפילו בחוצה לארץ, כך דקדק רבי' תם מהירושלמי במסכת ערלה [פ"ג ה"ז], ועוד הביא ראיה מההי' דסוף יבמות גוי שמוכר פירות וכו' ומכמה דוכתי ומוכח בתוספתא [ערלה פ"א ה"ה], וכן כתב הרבי פטר. ונראה דבכל מקום שאסור מדרבנן שספקו מותר אבל ודאו אפילו מגוי אסור כמו שכתבתי בערלה [ח"ב].
<h2>דף לט.</h2>
צריך להרחיק מן הכרם לזרוע שם דבר שיהיה כלאים ארבע אמות, ובגפן יחידי שש טפחים, ואם היה גדר בנתים זה סומך גפן לגדר מכאן וזה סומך תבואה מכאן, כך פשוט בכלאים ובכמה דוכתי, פירו' ואין חוששין להרכבה אף על פי שנכנסין שרשי התבואה בגפנים כמו שכתבתי למעלה, ולמטה אכתוב יותר במחיצה. הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע שם אלקטנו משם מותר, כשאחזור אלקטנו אם הוסיף ק"ק אסור כך פשו' בכלאי'. וכיצד משערי' ויודעין אם הוסיף כתבתיו בח"ב בדין ערלה בדין בריכה שפירשתי.
הרכבת האילן אסור מן התור' אפי' בחוצה לארץ אם הוא מין בשאינו מינו והפירות מותרים באכילה אפילו בארץ ישראל דלא כתי' ביה תקדש כך פשוט ומוכח בקדושין ובכמה דוכתי. אסור להרכיב יחור אילן באילן אחר שאינו מינו או לתוך ירק או ירק לתוך אילן או ירק לתוך ירק שאינו מינו, כך פשוט במסכת כלאים [פ"א מ"ז] ובמסכת כלים. ובירושלמי [שם ה"ז] פשוט דאפילו אילן סרק כלומר שאינו של מאכל על אילן של מאכל או בהפך, פירוש אפילו דומה זה לזה, אבל סרק על סרק או מין על מינו אפילו של מאכל מותר. ועוד במשנה [שם מ"ד] האגסין שהן סירמינייס, והקרוסטמלין שהן פיראש פי' שהן מין אגסים ודומין לעפצים, והפרישין שהן סירואילאש, והעוזרדי' שהן נישפוראש כל אלו נקראין מין במינו, וכן כת' רב נטרונאי. ועוד פשוט התפוח, והחזריד שהוא מין תפוח הגדל ביער ומאכילין אותם לחזירים, והאפרסקין שהגרעין שלו דומה לשקדי', והשקדים והשרדפין, והרמון אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה. שרדפין מפרש בירושלמי [שם ה"ד] הנוטע זתים ורמונים ביחד יוצא מהן מין שרדפין ונקראין שזפין, ואף על פי שאסור להרכיב כמו שכתבתי, פרי שיוצא מההרכבה מותר. וכן מותר ליקח יחור מהאילן המורכב ולנוטעו בארץ ומכל מקום אסור לקיים האילן המורכב כך פשוט בכלאים ומוכח בכמה דוכתי. ואכתוב למטה אם הזרעים של אילנות אסורין יחד לאכלם. כלאי זרעי' מותרין לכתחילה לזרוע ולחרוש בחוצה לארץ חוץ מכלאי הכרם, כלומר לערב חטים ושעורים וכמה מינים ביחד, ובארץ ישראל אסור מדברי תורה, והזרעים מותרין אפילו בארץ דלא כתיב ביה תקדש כך מוכח בקידושין, וכן כתבו המפרשים והרא"ש. ועוד פשוט בכלאי' שמותר לערב זרעי אילנות זה בזה ולזרען וכן זרעי שדה עם זרעי אילנות.
אסור להניח לגוי שירכיב באילן של ישראל כדאמרינן בשבת [קל"ט ע"א] דאפילו (ברשותא) [כשותא] בכרמא אסור להניח לגוי לזרעו בכרמו.
המבריך זמורה פירוש שמשכיבו בקרק' והיא מחוברת בגפן וטומנה ומוציאה ברחוק מצד אחר בארץ לא יזרע עליה ירק אלא אם יש על גבה שלשה טפחים ואפילו הרחיק ו' טפחים מן הגפן כך פשוט בכלאים [רפ"ז]. ומפרש בירושלמי דאסור משום הרכבה, דגפן שרשיו רכין ונכנסין שרשי הזרעים בתוכו והוי כמו מרכיב ירק באילן, אבל בשאר אילנות מות' דאין שרשיהן כל כך רכי'. פירוש ואפילו בגפנים דוקא בענין כזה שהברי' שכבר היה שם אילן עליה, כי לזרוע בצד גפן אינו אסור משום הרכבת השרשים שיכנסו בשרשי הגפנים, כדאמרינן היה גדר בנתי' כאשר אכתוב למטה, וכן כתב הרא"ש. כלאי הכרם אם זרע חיטה ושעור' וחרצן במפלת יד כלומר ביחד לוקה מן התורה אם הוא בארץ ובחוצה לארץ מדרבנן והכל אסור בהנאה כך פשוט בקידושין. ולפירוש הראב"ד אפילו [שלא] במפלת יד אסור ואינו לוקה, אבל ר"י כתב דמותר. ולדברי הראב"ד נראה דבחוצה לארץ מותר כאשר אכתוב. אם זרע שני מיני זרעים עם חרצן ביחד ואפי' זרעם השני מינים בין הגפנים העומדים כלומר שלקח חטה ושעורה וכיוצא בהן וזרעם בין גפני הכרם אפילו בארץ אינו לוקה מן התורה אלא מדרבנן וכן הדין בחוצה לארץ ואסורין בהנאה אפי' בחוצה לארץ כך מוכח בקידושין, וכן כתב הראב"ד והרמ"ה והרא"ש. ועוד פשוט בכלאים [רפ"ח] דכלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים ואסורין בהנאה. ומהרמב"ם נרא' דלא אסרו שני מיני זרעים אלא במפלת יד עם חרצן כמו שאכתוב. ואם זרע מין אחד בין הגפני' או שזרעו עם חרצן ביחד אסור מדרבנן, ואפילו מעבי' עציץ נקוב אסור לחרוש ולזרוע, ודוקא בארץ אבל בחוצה לארץ מותר לחרו' ולזרוע לכתחילה בין שזרעו בין הגפנים העומדים בין שזרעו עם חרצן במפלת יד, ואפילו בארץ מותר באכילה, דלא כתיב ביה תקדש וכן מוכח בקידושין ובמסכת כלאים ובכמה דוכתי, וכן כתב הרמ"ה והרא"ש. ואמנם מדברי הרמ"ה אינו נראה לי דהתירו, אלא דוקא בזרע מין אחר של זרעים בין הגפנים, אבל לא התירו בפי' במפלת יד עם חרצן, והרא"ש התירו, וגם הראב"ד לא התירו בפירוש אלא נראה מדבריו דבחוצה לארץ מותר ולא במפלת יד. וז"ל הרמב"ם אבל בחוצה לארץ מותר לזרוע בצד הגפנים בתוך הכרם לכתחל', ולא אסרו בחוצה לארץ אלא לזרוע שני מיני ירק או תבואה עם חרצן במפלת [יד]. ואף על פי שמותר לזרוע הירק בצד הכרם בחוצה לארץ הרי אותו הירק הזרוע שם אסו' באכילה ואפילו בחוצה לארץ, והוא שיראנו לוקט ומוכר אבל ספקו מותר ע"כ. נרא' מדבריו דאפילו שני מיני זרעים אינם אסורים בחוצה לארץ אלא במפלת [יד] אבל בין הגפנים מותר, וכן מוכח מדין התלמוד. ומה שכת' אף על פי שמותר לזרוע הירק בצד הכר' וכו', פירוש אף על פי שמותר לזרוע ירק בצד הכרם ומותר נמי לאוכלו אם היה ירק כזה נמצא זרוע בצד הכרם, (ו)אם אין ידוע אם נזרע במפלת יד או נזרע בין הגפנים אסור באכילה אפי' בחוצה לארץ כדתנן בערלה ובקדושין [ל"ח ע"ב] דאמרינן כרם שהוא נטוע ירק וירק, נמצא חוצה לה ואין ידוע אם נלקט משם, בארץ ישראל אסור בחוצה לארץ יורד ולוקט ובלבד שלא ילקט ביד, כלומ' שלא ילקוט הגוי בפניו ומוכר לישראל ולא ילקטנו הישראל בידו, כי לעולם כשהוא ספק מותר בחוצה לארץ כגון שאין אנו יודעי' אם נזרע הירק עם הגפנים במפלת יד וכל שכן אם נמצא ירק לקוט חוץ לכרם שמותר שאין אנו יודעים אם לקטו מזה הכרם ומכל מקום לא ילקטנו בידו ואם לקטו אסור באכילה, אבל אם ידוע לו שנזרע בצד הגפנים ולא במפלת יד מותר ללקטו ולאכלו, וכן עקר. ומכל מקום דברי הרמב"ם סתומים. ואף על פי ששרשי הירק נכנסים בשרשי הגפנים וה"ל כמו הרכבה כמו שכתבתי והי' אסור לזרוע אף על פי שהזרעים מותרים, דוקא במבריך זמורה תחת הקרקע שכבר היה שם אילן עליה, אבל במה שנכנסין שרשי הזרעים בשרשי הגפן לא מקרי הרכב' דאין שם אילן על השרשי', כך כתב הרא"ש, וכן נראה מהתוספו'. וכתב רב נטרונאי שמותר לזרוע ירקות או תבואה לכתחלה בכרם בחוצה לארץ בזמן הזה דהלכה כרבי יאשיה [עיין ב"י יו"ד סימן רצ"ו בבדק הבית מש"כ עלה].
